ניתוחי השתלת צינוריות אוורור ("כפתורים") באוזניים מבוצעים לצורך טיפול באחת או יותר מהבעיות הבאות:

1. ירידת שמיעה הנובעת מהתפליט ("הנוזל") באוזן התיכונה.
2. דלקות חוזרות באוזן התיכונה.
3. כיס משיכה בתופית ("עור התוף") הגורם לשקיעת התופית פנימה ולנזק לאוזן.

במרבית המקרים הניתוח מבוצע לטיפול בבעייה הראשונה, ירידת השמיעה. מכיוון שהנסיון מלמד כי אצל רוב הילדים התפליט נספג תוך פרק זמן של חודשים ספורים אין הכרח לנתח מיידית כל ילד שאובחנו אצלו "נוזלים" באוזניים. ניתן לעקוב אחר מצב האוזניים פרק זמן של כ 3 חודשים, ולבצע את הניתוח אם התפליט לא יספג. גורמים נוספים שנלקחים בחשבון לצורך החלטה על ניתוח הינם חומרת ליקוי השמיעה, האם המחלה הינה חד-צדדית או דו-צדדית והאם ניכרת הפרעה להתפתחות הילד כתוצאה מליקוי השמיעה. למידע נוסף על הניתוח קרא כאן.

המנעות מהחדרת מים לאוזניים נדרשת כאשר יש קשר בין האוזן החיצונית לבין האוזן התיכונה (נקב בתופית; צינורית אוורור בתופית) או אצל אנשים הרגישים למים וסובלים מדלקות חוזרות של האוזן החיצונית.
קיימות מספר אפשרויות לאטום את האוזן בצורה יעילה:

1. אמצעי יעיל ופשוט הינו לאטום את האוזן עם צמר גפן ולמרוח עליו ווזלין מבחוץ.
2. אטמים הנמכרים בבית מרקחת מחומר דומה לסיליקון הניתן להתאמה לתעלת השמע (לא אטמים להגנה מפני רעש).
3. אטמים המיוצרים בהתאמה אישית לאוזן המטופל. אטמים אלו יעילים אך יקרים ויש להזמין אותם ממכון המתמחה בהתקנת מכשירי שמיעה. חלק מהביטוחים המשלימים משתתפים בעלות רכישת אטמים כאלו אחרי ניתוחים להשתלת צינוריות אוורור ("כפתורים").

בישראל נהוגה מדיניות של בדיקות סקר להערכת השמיעה. יילודים עוברים בדיקת הדים קוכליאריים עוד במהלך האשפוז סמוך ללידה. תינוקות עוברים בדיקות שמיעה במסגרת טיפת חלב וילדים עוברים בדיקת שמיעה בכיתה א'.
עובדים החשופים לרעש מזיק במקום עבודתם עוברים בדיקה תקופתית אצל רופא תעסוקתי. מעבר לכך אין הכרח שילד או מבוגר בריאים וללא סימפטומים או רקע משפחתי/רפואי חריג יעברו בדיקות שמיעה.

גודל השקדים כמדד בפני עצמו אינו מהווה אינדיקציה לניתוח. ניתוחי שקדים מבוצעים ברוב המקרים כטיפול לדלקות שקדים חוזרות או להפרעות נשימה חסימתיות בשינה. במקרים של דלקות שקדים חוזרות אין הבדל בין שקדים גדולים לשקדים קטנים ויש לכרות אותם בלי קשר לגודלם. שקדים גדולים שאינם כרוכים בהפרעות נשימה בשינה, בהפרעות לבליעה או בהפרעות לדיבור אינם מחייבים ניתוח.
למידע נוסף על הניתוח קרא כאן.
על דום נשימה חסימתי בשינה קרא כאן.

• השתדל לדבר בסביבה שקטה, כשיש רעש אנו נוהגים לאמץ את הגרון יתר על המידה.
• דבר רק אם יש לך אוויר. אם נגמר לך, עצור, נשום ורק אז המשך.
• דבר ממרחק קצר והשתדל להיות קרוב לבן שיחך.
• השתדל לא לצעוק ולא ללחוש - שני הדברים מזיקים למיתרי הקול.
• הימנע מכחכוח תכוף - הוא טראומתי למיתרי הקול (כמו שיעול).
• המנע לחלוטין מעישון ומשהייה בסביבת מעשנים.
• מצא פתרונות אחרים במקום לצעוק - התקרב לבן שיחך, נפנף ביד למישהו רחוק וכד'.
• הקפד על תזונה בריאה ושתייה מרובה.
• המנע ממאכלים הגורמים לצרבת, משתיית משקאות מוגזים וממשקאות המכילים קפאין.
• הקפד לא לאכול ב 4 השעות שלפני השינה.
• במהלך מאמץ קולי או עבודה קולית מאומצת הקפד על הפסקות למנוחה ולשתייה.

הליחה הינה תולדה של הפרשה של ריריות דרכי הנשימה העליונים והתחתונים. כל מצב בו ישנה הפרשה מוגברת יביא לתחושה של הצטברות ליחה. במצבים של הפרשה מוגברת על רקע זיהומים (נזלת, סינוסיטיס, דלקת ריאות) ההפרשה הינה צמיגה ועלולה להיות מוגלתית. נזלת אלרגית ומחלות ריאה גורמים אף הם לתחושה של ליחה מרובה.
תחושת ליחה צמיגה נפוצה מאוד גם בשעות הבוקר. הדבר נובע מכך שבלילה איננו בולעים בצורה מסודרת, בדרך כלל איננו שותים במהלך הלילה ובחלק מהזמן גם נושמים עם פה פתוח, כל אלו גורמים לריר שהופרש יחד עם הרוק להפוך צמיגים.
סיבה נפוצה נוספת לתחושת ליחה הינה רפלוקס לגרון וללוע, מצב בו תוכן של הקיבה חוזר חזרה אל הגרון והלוע. מכיוון שתוכן הקיבה הינו חומצי הוא גורם לגירוי ריריות הלוע והגרון, לתחושת גוף זר בעומק הלוע ולצורך עז לכחכח בגרון.

רקמת השקד אינה חלקה והיא מכילה כעין מחילות קטנות בהן נוטים להצטבר תאים מתים, שיירי מזון ופלאק של חיידקים. אלו יוצרים מראה של מוקד לבן, המכונה בשפה הרפואית TONSILOLITH או TONSIL CALCULUS שפירושו "אבני" שקד. המוקדים הללו מדיפים ריח רע ומקנים תחושה של מלאות ואי נוחות בשקד. יש הנוהגים לחלץ אותם באמצעות קיסמים ולעיתים פוצעים את השקד.
למרבה הצער, נוזלים לשטיפות פה ותכשירים תרופתיים אינם יעילים לבעייה זו, ולמי שמבקש פתרון מוחלט, ניתן להציע רק טיפול ניתוחי. אפשרות אחת הינה כריתה מלאה של השקדים והאפשרות האחרת הינה יישור פני השטח של השקד באמצעות LASER.
על ניתוח כריתת שקדים קרא כאן.

דימום מהאף נגרם במרבית המקרים מכלי דם בחלקה הקדמי של מחיצת האף. בחלק קטן מהמקרים הדימום נובע מכלי דם שמקורו באזורים אחרים באף.

הרמת הראש כלפי מעלה אינה תורמת דבר לעצירת הדימום. מרבית האנשים אומנם נוהגים כך, אך הדבר נובע ככל הנראה מסיבות פסיכולוגיות, שכן בהרמת הראש מעלה הדם זולג לאחור ונבלע ואין רואים אותו, כפי שקורה כאשר מטים את הראש כלפי מטה.

גורמים נפוצים התורמים להופעה של דימום מהאף הינם חיטוט באף, חשיפה לחום (הגורם להרחבה של כלי דם), יובש (אויר ממוזג), עלייה בלחץ הדם ונטילת תרופות נוגדות קרישת דם.

כטיפול מיידי בדימום מהאף, אין צורך להרים את הראש כלפי מעלה ואפשר להשאיר את הראש ישר מעל כיור או קערה תוך כדי הפעלת לחץ מקומי באמצעות האצבעות על כנפי האף. כיוון שמרבית הארועים של דימום מהאף מקורם בכלי דם מחלקה הקדמי של מחיצת האף, הפעלה של לחץ כזה תגרום לעצירת הדימום ברוב המקרים. יש ללחוץ כ 5 דקות תוך כדי נשימה מהפה. במקביל יש להימנע בימים הסמוכים לדימום מחשיפה לחום (שהייה בשמש, מקלחות חמות, אוכל/שתייה חמים), לאזן את לחץ הדם אצל חולים הסובלים מיתר לחץ דם ולהיוועץ ברופא המטפל במקרים של נטילת תרופות נוגדות קרישה.

במקרים קלים וחד פעמיים בהם הדימום נעצר בקלות אין צורך בטיפול נוסף.
במקרים של דימום שאינו פוסק למרות לחץ מקומי יש כמובן לפנות מיידית לטיפול רפואי.
במקרים של ארועים חוזרים ונשנים יש להבדק אצל רופא אא"ג כדי לאתר את מקור הדימום ולטפל בו. בחלק מהמקרים נדרשת צריבה של כלי הדם על ידי הרופא והיא ניתנת לביצוע באמצעות חומר כימי או בצריבה חשמלית. הטיפול מבוצע תחת אלחוש ואינו כרוך בכאב משמעותי.